נושא: נהיגה ב-שכרות ללא רשיון נהיגה ומתן שוחד לשוטר

הליך: ת"פ 000731/00

ערכאה: בית משפט השלום בקרית גת

שופטים: כב' סגנית הנשיא רחל ברקאי

צדדים: מדינת ישראל (מירי ויינשטיין) – נגד – גרגוריאן ויצסלב (מקלר חיים)

תאריך: 3.01.01

נושא: נהיגה בשכרות ללא רשיון נהיגה ומתן שוחד לשוטר

בית משפט השלום בקרית גת עונה על השאלות הבאות:

1. עבירת שוחד לשוטר אשר עצר את הנאשם כשהוא נוהג ללא רשיון ותחת השפעת שיכרות.

הליך: ת"פ 000731/00

ערכאה: בית משפט השלום בקרית גת

שופטים: כב' סגנית הנשיא רחל ברקאי

בעניין: מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד מירי ויינשטיין המאשימה

נגד

גרגוריאן ויצסלב

ע"י ב"כ עוה"ד מקלר חיים הנאשם

נוכחים:

ב"כ המאשימה - עו"ד וינשטיין

הנאשם - בעצמו ובא כחו עו"ד מקלר

הכרעת דין

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המיחס לו כי ביום 25.12.99 בשעה 02:05 או בסמוך לכך, נהג ברכב פרטי מסוג פורד סיארה שמספרו 6392187 ברחובות מספר בקרית גת, מבלי שיש ברשותו רשיון נהיגה, כשהוא שיכור.

נהיגתו של הנאשם, אשר סיכנה את הנוסעים בדרך, עוררה את חשדם של שוטרי הסיור אשר דלקו אחריו ועצרו אותו לצד הדרך.

לטענת התביעה לכשניגש אליו אחד השוטרים ודרש ממנו להציג רשיונות רכב ותעודות זיהו, שהציע לו הנאשם שוחד, כשהוא מכניס לכיס השוטר שטר של 200 ₪, וזאת מתוך כוונה ומטרה שהשוטר לא ירשום נגדו דו"ח על עבירות תנועה.

עוד טוענת התביעה, כי גם כאשר ניגש אליו השוטר השני, הוציא הנאשם שטר נוסף של 200 ₪ ונתנו לשוטר כתשלום שוחד, במטרה שלא יוגש נגדו דו"ח על עבירות תנועה.

רק לאחר שהשוטר הזיז את ידי הנאשם באופן המלמד כי אינו מעונין בכספו, השיב הנאשם את השטר לכיסו.

כשעוכב הנאשם לתחנת המשטרה סרבה הוא ליתן דגימת דם.

2. בנסיבות אלו, ביקשה התביעה להרשיע את הנאשם בעבירה של שוחד, לפי סעיף 291 ו- 294 לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין, נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") וסעיף 39 א' לפקודת התעבורה.

נהיגה בלי רשיון נהיגה - לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה, וסרוב לתת דגימת דם על פי דרישת שוטר - לפי תקנה 169 ו' (א) לתקנות התעבורה.

3. הנאשם ביקש לחסוך מזמנו של בית משפט והודה בכל עבירות התעבורה המיוחסות לו לפי פקודת התעבורה והתקנות, לרבות עבירה של מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין.

הנאשם כפר במעשה השוחד המיוחס לו.

4. בסוג זה של מחלוקת - נתינת שוחד - כשלרוב מדובר בשניים שמעורבים הנותן והמקבל - מצטמצמת ההכרעה השיפוטית לשאלת מהימנות גירסאות הצדדים.

5. הנאשם מסר גירסה לפיה כאשר נעצר על ידי השוטרים, ואלה ביקשו ממנו את הרשיונות ותעודה מזהה, הושיט את ידיו לכיסים והוציא את כל מה שהיה לו שם, בין היתר נמצאו שם שטרות כסף.

לדבריו, לא הכניס שום שטר כסף לכיסו של אחד מן השוטרים ולא ביקש ליתן להם שוחד, אלא רק הציג בפניהם את שהכילו כיסיו.

הנאשם ביקש לראות בכך פעולה אינסטנקטיבית אותה ביצע כאשר נדרש להציג מסמכים, ובעוד הוא יודע כי אין ברשותו כל מסמך מזהה, דחף את ידיו לכיסיו והוציא את כל מה שיש שם.

6. אלא שגירסתם של השוטרים שנמסרה בפני היתה גירסה מהימנה, והגם אי דיוקים קלים שנפלו בגירסאותיהם יש לקבל את עדותם כמהימנה.

אי הדיוקים הינם שוליים ומלמדים על חוסר תאום גירסאות בין השוטרים.

אלה הם מסוג אי הדיוקים המלמדים על שונות בני האדם - כדוגמת ספור רשומון - סיפור אחד - ו- 4 תאורי מקרה מזוית ראיה שונה.

אין מדובר בשינויים מהותיים המטילים דופי במהימנותם.

השוטר מזרחי חזר ותאר במפורט כיצד לקח אותו הנאשם הצידה כמרחיק אותו מעיני אחרים, ודחף הנאשם לכיסו שטר של 200 ₪. פליאתו מעצם המעשה הביאה אותו לספר הדבר לחברו השוטר, אלון שדה, שעמד בסמוך. או אז פנה אלון שדה לנאשם והנאשם חוזר ומבצע פעולה דומה , כשהוא מוציא שטר של 200 ₪ (כדבריו שטר אדום) ומבקש לתתו לשוטר. אלא שאלון שדה הזיז את ידו של הנאשם לאות סירוב.

לא מצאתי כי נפלה טעות כלשהי בהבנת השוטרים את מעשי הנאשם, ואף לא אחד מהם אומר כי הנאשם הציג בפניהם את שהכילו כיסיו, אלא כל אחד בנפרד מתאר את מעשי הנאשם כמי שבפועל הציע שוחד לכל אחד מהם בנפרד, למזרחי כשהוא דוחף לכיסו שטר של 200 ₪ ולאלון שדה כשהוא מבקש לדחוף לכיסו שטר של 200 ₪.

לא מצאתי כי השוטרים לא הבינו נכונה את הנאשם, הם הבינו אותו הבן היטב. הגם שהיה הנאשם במצב של שכרות, לא היה הוא במצב של שכרות מוחלטת, והוא שיתף פעולה עם השוטרים והחוקר בתחנת המשטרה.

יתר על כן, לא מצאתי כל מניע מצד השוטרים לטפול על הנאשם את מעשה השוחד. עדותם היתה מהימנה ואיתנה ויש בדבריהם אך כדי לחזק אחד את השני.

חזוק נוסף לגירסה ניתן למצא גם בעובדה , כי בפועל נמצא בחזקת הנאשם שטר כסף של 200 ₪ - שטר אותו סרב אלון שדה לקבל מידיו.

כוונת הנאשם ליתן שוחד מובנת אף היא מאליה, שכן ביודעו כי אין הוא מחזיק ברשיון נהיגה כלל וכלל, וכי נהג במצב של שכרות, צפוי הוא להיות מואשם בדין.

הנאשם שביקש להרחיק מעליו אשום שכזה, ביקש לרכוש את ליבם של השוטרים במעות כסף.

כוונת השוחד אף היא הוכחה.

6. סוף דבר - לאור האמור לעיל, לא נותר לי אלא להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתן היום ח' בטבת, תשס"א ( 3 בינואר 2001) במעמד הצדדים

מותר לפרסום מיום 03/01/2001

רחל ברקאי, שופטת

סגנית הנשיא