Русский


צור קשר עכשיו!

הזינו את הפרטים וניצור קשר בהקדם

עו"ד עופר חורש

 

עורך דין תעבורה עופר חורש

 

עקבו אחרינו

עקבו אחרינו בפייסבוק עקבו אחרינו בגוגל+

תחולת פקודת התעבורה על כביש 6 ; דיון באמינותו של מכשיר חדיש למדידת מהירות

1. האם פקודת התעבורה חלה על כביש מס' 6, או שמא מדובר בכביש פרטי?

2. האם ניתן לסמוך על ממצאי המכשיר למדידת המהירות (מסוג VASCAR)?

3. האם בהתחשב באופיו המנהלי של הדיון, ניתן להסתפק בראיות לכאורה להוכחת אמינותו של מד המהירות?

 

בתי המשפט בית משפט מחוזי חיפה

בפני: כבוד השופט א. שיף תאריך: 23/06/2004  בעניין: אלקס משה מיוצג ע"י ב"כ עו"ד רויטגרונד

המערער נ ג ד מדינת ישראל מיוצגת ע"י ב"כ עו"ד הגב' פרסון

 

החלטה

1. בפניי ערר על החלטת ביהמ"ש השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט ש' יציב) אשר דחה את בקשת העורר לבטל צו פסילה מנהלית מהחזקת רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום שניתן כנגדו.

עובדות המקרה הן, שביום 4/6/02 נמדד העורר נוהג ברכבו בכביש 6 (להלן: "כביש 6" או "כביש האגרה") במהירות של161.3 קמ"ש, בשעה שהמהירות המרבית המותרת בכביש זה, הנה110 קמ"ש. מהירות נהיגת העורר נמדדה באמצעות מכשיר VASCAR 5000 IL (להלן: "המכשיר" או "וסקאר") שהנו מכשיר חדיש למדידת מהירויות כלי רכב.

קצין המשטרה הפעיל סמכותו בהתאם לסעיף 47 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה") ופסל, כאמור, את העורר מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 יום (להלן: "הפסילה המנהלית").

2. העורר הגיש לביהמ"ש קמא (לערכאות נמוכות )בקשה לביטול הפסילה המנהלית שהוטלה עליו.

ביהמ"ש קמא קבע, כי בשלב זה, די שיהיו בידי הרשות המוסמכת (קצין המשטרה) ראיות לכאורה לביסוס האשמה ואין היא נדרשת להשתכנע מעל לכל ספק סביר כי הנהג ביצע את העבירה. עוד קבע, כי ע"פ חזקת חוקיות המעשה המנהלי, חזקה על משטרת ישראל כי ערכה את כל הבדיקות והניסויים הדרושים כדי להבטיח כי המדובר במכשיר שניתן לסמוך על ממצאיו ובשלב זה, ניתן להסתפק בכך.

עוד קבע ביהמ"ש קמא, כי מחומר התביעה שהוגש לעיונו עולה, כי מי שהפעיל את המכשיר הנו מפעיל מוסמך שנקט בכל הפעולות הדרושות לצורך ווידוא תקינות המכשיר. בנוסף, תגובת העורר למתן הדו"ח הייתה "לא הסתכלתי על המהירות ברכב הזה קשה להרגיש את המהירות".

ביהמ"ש דחה את טענת העורר לפיה כביש 6 הנו כביש פרטי שפקודת התעבורה אינה חלה על הנוסעים בו וקבע, כי כביש 6 עונה להגדרת המונח "דרך" שבפקודת התעבורה ולפיכך חלה הפקודה על הנוסעים בו.

3. הטענות בערר

בעררו חוזר העורר על טענותיו בפני ביהמ"ש קמא. לטענתו, המדובר במכשיר חדש שהוכנס זה לא מכבר לשימוש המשטרה וטרם עבר בדיקה המאשרת אמינותו. כן משיג העורר על החלטת ביהמ"ש קמא בדבר תחולת פקודת התעבורה על הנוסעים בכביש 6.

4. תחולת פקודת התעבורה

דין טענתו של העורר בדבר אי תחולת הוראות פקודת התעבורה במקרה דנן - להידחות.

ראשית, סעיף 1 לפקודת התעבורה מגדיר את המונח "דרך", עליה חלה הפקודה, כהאי לישנא (בלשונו) :

"דרך" - לרבות כל מסילה, דרך, רחוב, סמטה, ככר, מעבר, גשר או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם (ההדגשות אינן במקור);

ברור, כי כביש 6 נכנס למונח "דרך", הן ע"פ רישת הסעיף הנ"ל והן ע"פ סיפת הסעיף ולפיכך אין לומר כי המדובר בדרך פרטית שחוקיה שונים. המדובר בדרך הפתוחה לציבור הרחב ואשר אין אפשרות להגביל את השימוש בה, למעט במקרה של אי תשלום האגרה או בשל הוראה אחרת שבפקודת התעבורה (ראו סעיף 9 לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) התשנ"א-1995 (להלן: "חוק כביש אגרה").

שנית, באשר לסיפא של סעיף 9 לחוק כביש אגרה אליו מפנה העורר בטענה שמשתמעת ממנו אי תחולה של פקודת התעבורה על כביש האגרה, הרי שמדובר במקרה ספציפי של מניעת נסיעה בכביש האגרה ותו לא ואין ניתן להסיק ממנו מסקנה לגבי אי תחולת פקודת התעבורה במקרים אחרים. למען הבהרת דבריי, אביא להלן את לשון סעיף 9 לחוק:

"בעל הזיכיון או מי מטעמו לא ימנעו נסיעת רכב בכביש האגרה אלא בשל אי תשלום אגרה שיש לשלמה לפי חוק זה, או בשל הוראה אחרת לפי פקודת התעבורה החלה גם לעניין כביש האגרה" (ההדגשה אינה במקור).

אליבא דהעורר (לפי העורר), מהסיפא (משתמע) של הסעיף הנ"ל עולה כאמור, כי פקודת התעבורה אינה חלה על כביש האגרה, אלא אם כן צויין הדבר מפורשות בפקודת התעבורה.

כאמור, אין בידי לקבל טענה זו. המדובר בהוראה מיוחדת (Lex specialis) של מניעת נסיעה בכביש אגרה. בנוסף, יש לקרוא את הסעיף ביחד עם סעיף 14 לחוק, הקובע כי:

"אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין אחר, ... אם הפעולה נדרשת -

(1) למניעת סכנה או נזק, לגוף או לרכוש;

...

(3) מטעמי בטיחות; ..."

אין חולק כי הנושאים בהם עוסקת פקודת התעבורה ובכללם, איסור על נהיגה מעל המהירות המותרת, נכללים בגדר אותן הוראות המסמיכות לפעול לצורך מניעת סכנה או נזק לרכוש או לגוף וכן מטעמי בטיחות.

עולה איפוא, כי הוראות פקודת התעבורה חלות על כביש האגרה.

מסקנה אותה מבקש ממני הסנגור להסיק, כי פקודת התעבורה אינה חלה על כביש האגרה, פירושה כי המחוקק קבע, קביעה בלתי סבירה לחלוטין שאין לה כל הצדקה עניינית והיא מסכנת את עוברי הדרך בכביש זה. מסקנה כזו אני מתקשה מאד לאמץ. מן הדין לפרש את פקודת התעבורה פרשנות תכליתית, מרחיבה לאמור הפקודה אמורה להסדיר את התעבורה בכל הדרכים והמקומות שלציבור זכות לעבור בהם, כולל בכביש האגרה.

5. אי הוכחת אמינות הוסקאר

באשר לטענותיו של העורר בכל הנוגע לכך שמכשיר הוסקאר הנו מכשיר חדש שטרם הוכחה אמינותו, ראוי להזכיר את ההוראות הרלוונטיות למתן צו לפסילה מנהלית:

"(ב) היה לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת הרביעית, או כי בשל עבירה שעבר הנהג אירעה תאונת דרכים שבה נהרג אדם או נחבל, או ניזוק רכוש, רשאי השוטר לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הנהיגה שלו.

...

(ה) היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי העניין:

...

(3) בעבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית - רשאי הוא לפסול את הנהג מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים" (ההדגשות אינן במקור).

סעיף 48 לפקודת התעבורה קובע כי:

"מי שנפסל בצו של קצין משטרה כאמור בסעיף 47, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לדון בעבירה לבטל את הפסילה; ובית המשפט, לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר, רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בביטחון הציבור" (ההדגשה אינה במקור).

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל תק-על 2002(3), 2683 (להלן: "בש"פ זינגר") נקבע ע"י כב' השופטת א' פרוקצ'יה כי:

"שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לעניין זה בנוי משני רבדים: האחד - רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני - עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו.

...

סמכות הפסילה מכוח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המנהלי".

עינינו הרואות, כי עוצמת הראיות הנדרשת בשלב זה, אינה אלא של ראיות לכאורה ושאלה היא, האם מהירות נסיעתו של העורר, שנמדדה באמצעות מכשיר הוסקאר, שטרם הוכחה אמינותו בפסיקה, נכונה . יצוין עוד, כי ביהמ"ש יתערב בהחלטת הרשות המנהלית רק כאשר זו חרגה ממתחם הסבירות.

בע"פ (חיפה) 3267/03 מדינת ישראל נ' רומן ברונפמן תק-מח 2003(2), 9965 ,עמ' 9967 מפי כב' השופט ע' גרשון, שדן אף הוא במכשיר הוסקאר, נאמר כי:

"על פי חזקת חוקיות המעשה המנהלי (הידועה גם בשם 'חזקת תקינות פעולות המינהל'), חזקה על משטרת התנועה של ישראל כי ערכה את כל הבדיקות והניסויים הדרושים כדי להבטיח כי מדובר במכשיר שניתן לסמוך על תוצאותיו: ראו לעניין חזקת החוקיות בספרו של פרופסור יצחק זמיר 'הסמכות המינהלית', כרך ב', עמ' 901-900 ובעמ' 920".

6. ספק בעיני האם אכן ניתן לבסס את אמינות מכשיר הווסקאר לכאורה, על חזקת התקינות. יחד עם זאת, כפי שיובהר להלן, אין כלל צורך שאדרש לסוגיה זו.

במהלך הדיון בערר, הגישה התביעה לעיוני "חוות דעת על תפקודו והשפעת הגורם האנושי על הפעלתו של מד מהירות תוצרת חברת Traffic Safety Systems Ltd. דגם

IL 5000 VASCAR". המדובר, בחוות דעת לכאורה מלומדת ומפורטת שנערכה ע"י מהנדס ממכון התקנים.

אחת מהמסקנות העיקריות של הדו"ח היא, כי:

"המכשיר נמצא מתאים למפרט שלו ומתפקד באמינות רבה. המכשיר הוכח ככלי מדויק מאד לביצוע משימתו, כשהוא מכויל ותוך תחזוקה והפעלה על פי הוראות היצרן" (סעיף 3.1.4 בעמוד 15 לחוות הדעת).

ניתן אמנם להעלות טענות כנגד דרך עריכת הדו"ח הנ"ל וכנגד משקלו, כפי שעשה הסניגור המלומד, אך נראה כי בידי התביעה מצויה ראיה לכאורה באשר לאמינותו של מכשיר הווסקאר.

טענותיו של הסנגור כנגד משקלו של הדו"ח ומקצועיותו, מן הדין שיידונו במהלך משפטו של העורר ולא בשלב המנהלי שבפניי.

הערר נדחה.

 




כל הזכויות שמורות לעופר חורש. אין להעתיק, לצטט או לעשות שום שימוש ללא אישור בכתב מבעל הזכויות Copyright 2015 ©

מפת אתר | נהיגה בשכרות | ביטול דו"חות תנועה | שלילת רשיון | עורך דין תעבורה

 

 
dooble קידום אתרים