Русский


צור קשר עכשיו!

הזינו את הפרטים וניצור קשר בהקדם

עו"ד עופר חורש

 

עורך דין תעבורה עופר חורש

 

עקבו אחרינו

עקבו אחרינו בפייסבוק עקבו אחרינו בגוגל+

תאונת דרכים קטלנית

בית משפט לתעבורה באר שבע

בפני: כבוד השופט דיויד לנדסמן תאריך : 26/12/2004

בעניין מדינת ישראל המאשימה מיוצגת ע"י ב"כ עו"ד ואדים

-נ ג ד-

לוזון מרדכי  מיוצג ע"י ב"כ עו"ד נעים הנאשם

הכרעת דין

הנאשם מואשם כי ביום 17.6.01 בשעה 07.15 לערך בהיותו נוהג ברכב פרטי מסוג פיאט מס'

38-255-86 בכביש 60 מכיוון מיתר לכיוון באר שבע ובהגיע ל – ק"מ 8, סטה עם רכבו ימינה והתנגש בחלק האחורי שמאלי של אוטובוס אגד שעמד על השוליים הימניים וכתוצאה מכך נהרגו אשתו, שישבה לידו במושב הקדמי ועוד נוסעת שישבה במושב האחורי, נחבל ילד בן 3 שנים חבלה של ממש והנאשם נחבל קלות.

בסעיף 5 לכתב האישום מפרטת המאשימה את סעיפי הרשלנות המיוחסים לנאשם כדלקמן

1. סטה ימינה אל השוליים שלא בבטחה ובאופן שגרם לסיכון.

2. סטה ימינה אל השוליים הימניים למרות שהיה במקום באותה שעה אוטובוס.

 

 

התאונה על תוצאותיה הקטלניות ארעה כתוצאה מרשלנותו של הנאשם כדלקמן:

3. שלא שם ליבו לתנאי הדרך ולמשתמשים בה ולא נקט אמצעים סבירים למניעת התאונה.

 

4. שלא נהג כפי שנהג מן הישוב היה נוהג באותן נסיבות ".

במענה לאישום כפר הנאשם רק באחריותו לתאונה ולא בתוצאותיה הקטלניות של התאונה

.

בתיק זה העידו מטעם התביעה , הבוחן (ע.ת. 1) שחקר את נסיבות התאונה (להלן: "הבוחן") ונהג האוטובוס (ע.ת. 2) להלן: "הנהג

" ואילו מטעם ההגנה, העידו הנאשם , עד מומחה מר יהודה עזר (להלן: "המומחה") והשוטר יוסי אביטן (להלן: "אביטן") שהגיע ראשון לזירת התאונה וערך מזכר (נ/2).

המסמכים שנערכו ע"י הבוחן בעת בדיקתו בזירת התאונה ביום האירוע וכן קלטת הוידיאו של השחזור הוגשו כראיה.

מדו"ח בוחן והתרשים ניתן ללמוד כי התאונה אירעה בקטע כביש ישר, כביש אספלט תקין בעל נתיב אחד בכל כיוון, ישר לאחר עקומה קלה ימינה בכיוון נסיעת הנאשם.

הבוחן מצא את האוטובוס במקום התאונה כולו בשוליים הימניים ימינה מפס הצהוב ואילו רכב הנאשם נמצא באמצע הכביש עם חזית הרכב לכיוון ממנו הגיע .

מקום האימפקט שסומן כאות "ג" בתרשים נקבע על פי החריץ שנוצר על הכביש מקריסת גחון הקדמי של הרכב באספלט (ראה סעיף 9 לדו"ח הבוחן). מקום האימפקט מסומן כולו מעבר לפס הצהוב על השוליים.

הבוחן לא מצא כל סימני בלימה מצד רכב הנאשם במקום.

לגבי הטענה של הנאשם כי רכב אלמוני חתך אותו, רושם הבוחן בסעיף המסקנות (סעיף 14) לדו"ח הבוחן כי לא היה מגע בין 2 כלי הרכב וכי גרסא זו נסתרת ע"י נהג האוטובוס, שראה את התאונה.

כמו כן, התיחס גם לטענה זו בעדותו, כדלקמן :

סביר להניח כי אם אותו רכב אלמוני היה צמוד לרכב הנאשם שקיבל סבסוב היה צריך להיות מגע ביניהם" (עמ' 6).

ואלו בחקירה הנגדית כשנתבקש להתייחס לאפשרות של הפרש גדול יותר בין מהירות רכב הנאשם והרכב האלמוני, השיב :

אבל הפרש היה 30 קמ"ש, והרכב הנוסף היה 110 קמ"ש, הסיכוי שיבוא במגע כאשר הפרש המהירות גדול יהיה יותר קטן כי "הוא מתרחק מרכב הנאשם" (עמ' 17).

ובהנחה כי אכן היה רכב עוקף, השיב :

"במצב כזה כשאני רואה שאין אפשרות לסטות ימינה, יש חובת האטה או בלימה, לא מצאתי סימני בלימה בנתיב נסיעת הנאשם" (עמ' 6).

כמו כן , נדרש הבוחן להתייחס ליתר הטענות שהועלו במהלך ניהול התיק ע"י ההגנה כדלקמן :

זווית ההתנגשות :

הבוחן העיד כי לפי מצבם סופיים של הרכבים ולאחר שערך שיחזור התאמת נזקים, הגיע למסקנה כי רכב הנאשם לא היה באלכסון וכי "בשחזור רואים שהרכב הפרטי נמצא במצב ישר לאחור של האוטובוס" (עמ' 11).

לדעתו, אם רכב הנאשם פגע באוטובוס באלכסון אז היה צריך להמצאות בנתיב השמאלי, מצב הנוגד כל עדויות וממצאים וכן הרכב הנאשם היה מסובב בצורה יותר חדה של דופן השמאלי והיה מגיע למגע נוסף עם דופן השמאלי של האוטובוס.

כמו כן, לא מצא הבוחן נזק שאופייני לפגיעה בזוית. במצב כזה, היה צריך למצוא נזק בצורת " V" ואלו בפועל היה הנזק ישר (ראה עמ' 11 ו – 15).

 

הבוחן הצביע על התמונות במהלך חקירתו והשיב לב"כ הנאשם :

אני מראה לב"כ הנאשם תמונה מס' 21 אומר שאותה פינה היה צריך להיכנס פנימה, הפגוש נכנס באופן ישר כלפי חזית הרכב, הוא לא הלך בזוית לצד ימין. הפינה הייתה צריכה להיכנס פנימה" (עמ' 15).

טענות כנגד נהג האוטובוס :

לא מצא הבוחן "שום בסיס כי דבריו לא נכונים" (עמ' 13) ולטענה כאילו האוטובוס היה על הכביש. לדעתו, אם אכן האוטובוס היה בזוית לפני ההתנגשות, אז מצבו הסופי היה צריך להיות על הכביש. (להדגיש כי מקום האימפקט מעבר לפס הצהוב ד.ל.) הבוחן לא מצא כל נתון המצביע כי האוטובוס היה על הכביש.

ביחס להתקדמות האוטובוס, משיב הבוחן כי קיבל הסבר מהנהג לכך שהאוטובוס התקדם כמה מטרים ממקום המגע ועד למקום הסופי בגלל "שזה גיר אוטומטי שהיה בהילוך ובעת המכה רגלו כנראה השתחררה מהברקס ואז האוטובוס נע קדימה" (עמ' 13).

לדעת הבוחן, הסבר זה מסתדר עם המזכר של השוטר אביטן (נ/2) ודווקא בגלל תוכן המזכר, התייחס הבוחן לנושא של התקדמות האוטובוס (עמ' 13).

טענות המומחה (נ/1)

בהתייחס לטענות המומחה, השיב הבוחן כי הנזקים אינם מתאימים לסטייה של 30 מעלות

(עמ' 14), לא מצא כל סימן או ממצא כי גלגליו של רכב העוקף "התרוממו באוויר", וכי אם רכב אלמוני היה מאבד שליטה, היה כבר מתנגש באוטובוס. (עמ' 10)

ביחס לעקומה, השיב הבוחן כי רואים בצילומים שקטע הכביש ישר לפחות 100 מ' בכל כיוון ואין לעקומה כל השפעה לרכב שיכול להביא לנהג לאבד שליטה ברכב.

הבוחן אף שולל את הטענה שהועלתה על ידי מומחה ההגנה והנאשם עצמו כאילו נהג האוטובוס ניסה לשפר את מצבו לאחר שתודרך ע"י קצין בטיחות של אגד, על כך העיד הבוחן "האימפקט" (עמ' 16).

:אני סיימתי לאסוף כל הממצאים, הנהג היה במקום ביקשתי ממנו לשחזר לי מה קרה ובשחזור על פי התאמת נזקים, בקשתי מהנהג שיביא את האוטובוס שלו למצב שבו היה כאשר התרחשה התאונה וכמו כן אני קובע את מקום האימפקט כי מקום זה הוא לא יודע , הוא יושב על האוטובוס ונוסע לאחור ואני עצרתי אותו כאשר הגיע למקום

הודעתו של נהג האוטובוס הוגשה בהסכמה כעדות ראשית (ת/13), הוא מתאר את התאונה כדלקמן :

הסתכלתי במראה חיצונית שמאלית שדרכה אפשר לראות באופן חופשי לאחור אפילו שני מסלולי הנסיעה וראיתי רכב פרטי לבן מגיע מאחור ונוסע בנתיב הימני וכאשר הוא מתקרב לחלק אחורי של האוטובוס, הנהג סטה ימינה, עבר את פס הצהוב והתנגש בעוצמה בחלק אחורי של האוטובוס בצד שמאל" (עמ' 1 ל – ת/13).

העד עומד על כך כי הפרטית שפגעה באוטובוס הגיע לבד ולא היה שום רכב אחר שמגיע מאחור.

עוד מוסר הנהג בהודעתו כי לפני תחילת נסיעה ההילוך היה משולב וכנראה שעזב הרגל הגז והאוטובוס התקדם , "אפילו לא אותת".

בחקירתו הנגדית, הסביר כי עדיין לא הפעיל איתות כדי לסמן על יציאתו, לא אתת ליציאה לכביש כי ראה שרכבים מגיעים, אין הוא שולל שיתכן ואמר בעת השחזור כי "לא שמתי לב אם היו מכוניות נוספות", (עמ' 20) , אולי רצה לגמור מהר אבל עומד על כך כי בעת התאונה, היה רכב אחד.

בחקירתו הנגדית, השיב :

אני ראיתי אותו לבד. יש לי מראה שמראה את כל הכביש. זה לא היה כל כך קצר, שהוא היה צמוד אלי, אבל לא רחוק מדי, לא היה עוד רכב. אם היה עוד רכב והיה חוזר לכביש, היה נכנס בו. אם היה עוד רכב שנסע מהר ולא נכנס בו, זה שיקולים שלכם". ( עמ' 21)

הוא גם התייחס לטענת המומחה כאילו הסתכל במראה רק אחרי ההתנגשות והשיב:

איך יכולתי לדעת שתהיה פגיעה אם לא הסתכלתי במראה? אחרי המכה, קיבלתי הלם ועצרתי. לא הסתכלתי אפילו מה שקרה לאנשים" (עמ' 22).

העד אף חזר על הסברו כי מה שאמר לשוטר אביטן כאילו "נסע לאט בשוליים" כוונתו כי הרים הרגל מהגז והרכב התקדם כמה מטרים. "זה כתוב שכאילו נסעתי בגלל שהרכב היה יותר קדימה" (עמ' 21).

הנהג העיד כי הוא זוכר את מקרה היטב ואכן התרשם בית המשפט במהלך מסירת עדותו כי התאונה אכן חקוקה בזיכרונו. העד עשה רושם מהימן על בית המשפט. אין כל בסיס לטענה כאילו לא דייק בעדותו כדי לנקות את עצמו מכל האשמה כפי שניסה מומחה ההגנה לטעון. אין כל ראיה לרשלנות מצידו וגם אם נניח שהתחיל בנסיעה על השוליים, דבר שלא הוכח כלל, אין בכך כדי לעזור לנאשם, שהוא בעצמו טוען כי האוטובוס היה בעצירה.

לא רק זה, אלא הטענה כאילו לא עצר בתחנת האוטובוס אינה במקומה מאחר והתקנה מתייחסת ל"קו אוטובוס" ולא להסעת ילדים.

 

מהי גרסאת הנאשם והסברו לפגיעת רכבו בחלק האחורי של האוטובוס שהיה במצב עצירה על השוליים ?

הנאשם מסר שתי הודעות בחקירה והעיד בפני בית המשפט.

בהודעתו הראשונה (ת/5) מיום התאונה בבית החולים סורוקה מסר, בין היתר, כי ראה אוטובוס עומד בשול ימין והאט כדי להיזהר קצת ותוך שנוסע בנתיב הימני :

"עקף אותי רכב פרטי צבע לבן מצד שמאל ונצמד לרכבי, ואני לא רציתי להתנגש בו ואז סטיתי ימינה על מנת לתמרן בין האוטובוס והרכב שעקף אותי".

בהודעתו השנייה (ת/6) מסר בין היתר :

"

(ת/6 – עמ' 1).

במהלך הנסיעה עקף אותי מצד שמאל רכב פרטי בצבע לבן ומשום מה הוא נצמד אלי ובצד ימין עמד אוטובוס בשול הימני וכאשר אני הייתי קרוב לאוטובוס הרכב שעקף אותי ממש נצמד אלי אני רציתי לקחת קצת ימינה כדי להימנע מהתאונה עם הרכב העוקף ובאותו זמן גם רציתי להימנע מהפגיעה באוטובוס ואז עשיתי עם ההגה ימינה ורציתי לעשות שמאלה ואז פגעתי בפינה אחורית שמאלית של האוטובוס... "

הוא חושב כי האוטובוס היה בעצירה, לא היו כלי רכב נוספים, לא יודע סוג הרכב שעקף אותו ולא הייתה כל סיבה שרכב העוקף ייצמד אליו.

בהתייחסות לרגע שלפני ההתנגשות באוטובוס, השיב :

ת. אני חושב שניסיתי להאט בגלל שהפרטית שעקפה אותי החלה לחתוך אותי מצד ימין לפני החזית שלי אני חושב שרק האטתי לא זוכר שבלמתי בלימת חירום".

בעמ' 4 שוב מסר הנאשם כי אוטובוס עמד ללא איתות והתאונה אחרי עקומה ימינה, "אני חושב שהתאונה אירעה בקטע שהכביש מתחיל להתיישר".

בעדותו הראשית בפני בית המשפט , תיאר הנאשם את השתלשלות התאונה כדלקמן :

ממש לקראת התקרבות לאוטובוס בערך 60,80, 70 מ' הרכב העוקף נצמד אלי וממש בהתקרב לאוטובוס הוא נכנס למסלול שלי בצורה חדה והמשיך בנסיעתו במהירות גבוהה והאינסטינקט והפחד שיכנס בי סטיתי את ההגה ימינה וכשראיתי את האוטובוס מולי החזרתי את ההגה מהר, כנראה שפינה הימנית שלי פגעה בחלק אחורי שמאלי של האוטובוס" (עמ' 19 מ- 21.12.303).

הנאשם הסביר כי בעת מסירת הודעתו הראשונה בבית החולים היה עדיין בהלם ולא מסר הכול ואילו בהודעתו השנייה מסר כי הרכב העוקף נצמד אלי ונכנס לנתיב שלי.

לשאלה מדוע לא מסר כי הרכב "חתך אותו", תירץ שהמונח "שנצמד אלי" משמעות "שהוא חתך אותי" (עמ' 21).

כמו כן, כשנשאל מדוע לא בלם, השיב :

אני האטתי את המהירות כדי לאפשר לו להיכנס אבל הוא במהירות גבוהה אני ראיתי מן מבזק עובר לידי (עמ' 24)

הוא מסר כי לדעתו "לא חשוב אם הוא חתך בצורה חדה או באופן מתון לתוך הנתיב שלי" (עמ' 23)

מטעם ההגנה, הוגשה חוות דעת מומחה (נ/3). המומחה מגיע לכלל דעה כי זוהי תאונה בלתי נמנעת.

הנאשם הופתע כשהבחין לדבריו ברכב שעוקף אותה ונצמד אליו, הסיט את ההגה ימינה כדי למנוע התנגשות ברכב העוקף, תגובתו הייתה אינסטינקטיבית נכונה וסבירה" (עמ' 9 ל – נ/3).

המומחה ביסס את חוות דעתו על האמרות של 2 הנהגים, סימני הפגיעה וממצאים של הביקור במקום.

עולה מעדותו כי הכין את חוות דעתו לפני שערך את ביקורו במקום ביום 15.5.03 ובפועל לא היו בפניו פרוטוקול העדויות בפני בית המשפט.

"העובדות" שבעמ' 8 ל-חוו"ד קובע המומחה כי "מעוצמת ההתנגשות האוטובוס הזדעזע. נהג האוטובוס הסתכל לאחור לכיוון המראה ולא לפנים. בגין זה לא ראה את הרכב שעקף ושהספיק להתרחק מהמקום "

אין להנחה זו כל בסיס עובדתי, לא בממצאים ולא בעדות של נהג האוטובוס וכל כולה מיועד לספק הסבר לדחיית עדותו של נהג האוטובוס.

בנוסף לכך , מתייחס המומחה ל"סיבוב שמאלה" ומפנה לתמונה מס' 2 ואחר כך מביא את הקונצפציה שלו להתרחשות התאונה, כדלקמן :

לפני מקום התאונה, עקומה שמאלה ולא ימינה (ראה צילום 2) מאוד מתקבל על הדעת , שרכב העוקף נכנס לסיבוב שמאלה במהירות גדולה. בהשפעת הכוח הצנטריפוגלי, גלגליו השמאליים של הרכב התרוממו כלפי מעלה, כלומר לא בא במגע טוב עם הכביש. משקל הרכב ונקודת הכובד נטו לצד הימני של הרכב ונתנו לנאשם הרגשה שהרכב העוקף נצמד אליו".

שני כלי הרכב דהיינו הרכב העוקף משמאלו והאוטובוס שעמד מימינו הכניסו אותו ללחץ,ולכן הוא סטה ימינה " היה זה דוחק השעה".

התובע הציג בפני המומחה תמונה מס' 2 והוא השיב כי "רואים עקומה שמאלה, השאלה באיזה כיוון מסתכלים" (עמ' 28) אני מסכים בהחלט עם המומחה בתשובה זו ואם היה מסתכל לצד התמונה היה רואה כי הבוחן רושם הכיוון ממנו הגיע הנאשם ולכן הכיוון הוא הפוך.

בהתייחסותו לשאלת התובע בקשר למהירות הרכב בעקומה השיב :

אני הוטעיתי על ידי הבוחן ותמונתו, ואני חוזר בי ולא רוצה להתייחס בכלל לפרק שבעמ' 8כל חוות דעת שלי היא נכונה, פרט לקטע שבעמ' 8 ".

אני לא רוצה להתייחס עכשיו למה שכתוב בעמ' 8 וזאת במענה לשאלתך לגבי מהירות רכב בעקומה.

נוכח תשובה זו של המומחה, ובהתחשב כי עמ' 8 לחוו"ד מכיל למעשה את הראייה שלו להתרחשות התאונה, ניתן לומר כי עיקר מסקנת המומחה נופל.

גם תשובות נוספות בחקירתו הנגדית, לא הוסיף למהימנות המומחה, למשל :

 

לשאלתך אם מזווית הסופית של האוטובוס, ניתן להסיק שהוא לא התכוון לחזור לכביש, אני מסיק שאם היה בבלימה מלאה, כפי שהוא טוען, הוא לא היה נדחף למרחק רב מידי". (הכוונה לאוטובוס – בתרשים ניתן לראות כמה האוטובוס נדחף בפועל ד.ל.)

אם אתה שואל אותי אם אני יכול לשלול את עדותו של נהג האוטובוס, אני נהגתי באוטובוס וגם על סמיטריילר, הייתי בוחן 27 שנה בתחבורה העירונית ואל תלמד אותי" (עמ 30).

ש. אם רכב נוסע 100 מ' אחריך ואין ביניכם רכבים אתה רואה את הרכב ?

ת. מה יש לי לחפש 100 מ' אחרי. מי מחפש רכבים ממרחקים כאלה? (עמ' 31).

ש. אם בכביש בשני נתיבים אתה לא רואה במראה רכב שעקף אותך מצד שמאל ?

ת. לא חייב לראות אם הוא עוקף או לא, אם אני נוסע בנתיב שלי מה אכפת לי אם

הוא עוקף או לא" (עמ' 32).

. ש. נצא מתוך הנחה שהרכב נצמד אם אני לוחץ על דוושת הבלימה, כמה זמן לוקח לאוטו שלי לרדת מ – 80 ל – 60 ?.

 ת. זמן תגובה יש לך שנייה, לפחות שנייה וחצי, כולל זמן תגובה, אני נותן זמן תגובה. אתה שואל אתי שאלות בלי נתון וקשה לי לענות על זה, אני לא משחק גולות"

בקשר לסטיה של הנאשם, השיב המומחה :

הנאשם הופתע, ותגובתו אינסטינקטיבית ותנועתו חדה סטייה יותר קצרה מבלימה" (עמ' 32).

המומחה לא עשה ניסוי שדה ראיה עם האוטובוס. הוא מעיד כי דרך המראה "הוא יכול לראות את אחורי האוטובוס וחלק מן הנתיב"

נשאלת השאלה בלי שהמומחה ערך בדיקה כלשהי, מה עדיפה מסקנת המומחה או עדותו של נהג האוטובוס יחד עם הבדיקה של הבוחן ?

המומחה מעיד כי ממקום התאונה עד שהאוטובוס נעצר, יש "מרחק עצום, אני לא מספר סיפורים" (עמ' 33).

המומחה ערך ביקור במקום התאונה, הוא צילם - לטענתו - 2 תמונות אבל "אני לא יודע איפה הם". הוא גם הכין את חוות דעתו לפני הביקור, לא ערך שיחזור שדה ראיה או מדידות כלשהן. הוא השיב :

"לא עשינו מדידות, מפני שסמכתי על מדידות הבוחן, אני בכל מקרה מקבל את תרשים הבוחן. תאמין לי לא בדקתי את המרחק בין העקומה לאוטובוס וגם לא בדקתי את מרחק סיום המעקה למקומו של האוטובוס וזאת כי סמכתי על עבודתו של הבוחן. "

אם אכן הוא סומך על מדידות הבוחן, איך הוא מעיד על "מרחק עצום" ממקום התאונה עד למצב הסופי של האוטובוס,כאשר לפי התרשים המרחק הינו 11.5 מ'... !!!בהתייחס למרחק מהעקומה , המומחה לא יכול להעריך אבל מסכים כי "היה מספיק רחוק" .

המומחה אף כותב בעמ' 10 לחוות דעתו כי (שורות הראשונות) כי :

לדעתי ולדעת כל בר דעת , התנגשות שני כלי רכב שמהירות נסיעתם יחד עולה על 200 קמ"ש תוצאותיה קשות מאוד"

למה מתכוון המומחה בקטע זה, הרי גרסאות הנאשם הוא נהג את רכבו במהירות של 80 קמ"ש ואפילו פחות והתנגש באוטובוס עומד אז איך הגיע המומחה "מהירות" נסיעתם יחד של 200 קמ"ש, למומחה הפתרונות !

לסיכום, נראה לי כי חוות דעת המומחה מבוססת ובנויה כולה על גרסת של הנאשם. הקונצפציה של אובדן שליטה של נהג רכב העוקף בעת נסיעה בעקומה שמאלה הועלתה כדי לחזק את גרסת הנאשם מבלי שנמצאו ממצאים או סימנים אובייקטיבים בזירת התאונה התומכים בקונצפציה זו.

בניגוד לחוו"ד המומחה, מסקנותיו של הבוחן המשטרתי מתבססות על ממצאים, מדידות שאסף בשטח, שיחזור שערך למחרת, הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב וכן העדויות של הנהגים המעורבים.

ברור כי במצב כזה, הבסיס לקביעת הבוחן איתן בהרבה מזה של המומחה ההגנה.בעניין ההכרעה בין עדויות המומחים, ראה החלטות של בית המשפט :

חוות הדעת הנגדית שהוגשה מטעם מומחה ההגנה ולפיה הייתה המהירות נסיעתו של המערער 60 קמ"ש למרב – ניתנה כ – 17 חודשים לאחר קרות התאונה, ואין היא מבוססת - שלא כקביעותיו של הבוחן המשטרתי – על בדיקתו הפיזית שעל הסימנים שהיו בכביש אלא אך על הערכותיהם של מקצת מן העדים לתאונה" (ע.פ. 8827/01 שטרייזנט ע. מ"י).

הנאשם הציג במסגרת הגנתו חוות דעת מומחה מטעמו, עומדת בניגוד לחוות דעת המומחה שהעיד מטעם התביעה. אולם, בית המשפט העדיף את הגרסה העולה מעדותם של עדי התביעה והנתמכת בממצאי הבוחן , על עדותו וחוות דעתו התיאורטית של המומחה, מר וייסמן שחקר וביקר כ – 7 חודשים אחר קרות התאונה" (ע.פ. 3841/94 מ"י נ' צלנקו).

מעבר לפסיקה שהוגשה לבית המשפט ע"י התביעה, בקשר לאופן בחינות עדות המומחה, כותב גם כב' השופט קדמי בספרו "על ראיות" (עמ' 565 ) כי :

"קיימת חשיבות לבסיס העובדתית שעליה מבסס המומחה את מסקנותיו וכי השלכת הבסיס מתחת לקיומן של עובדות התשתית משמיטה את הבסיס מתחת למסקנותיו של המומחה".

אף לאחרונה נפסק במסגרת "ע.פ. 8562/99 וענונו נ' מ"י (נ"ז (4) 766) כי :

"הפתרון הוא בכוח המשתכנע שכל תזה מקצועית ובין היתר במידת הישענותה על כל שורת הממצאים... ובית המשפט בונה מסקנותיו על מידת השכנוע של עדות ובין היתר מהות הבדיקות שנערכו והתאמת המסקנות למכלול הממצאים ונתונים וכיוצא בזה".

ראה גם ע"פ 9723/03 9777/03 שי בלזר נ. מ"י בו קבע ביהמ"ש העליון כי ביהמ"ש יכריע בין העמדות השונות בהתחשב "בעיקר בכוחן המשכנע של העמדות שהוצגו בפניו בהתאם ליתר הראיות שבתיק ולפי ניסיון החיים והשכל הישר".

במצב עניינים זה, כאשר לא יכולה להיות מחלוקת כי דרכו הרגילה של כלי הרכב הינה לנסוע בקו נסיעה ישר על הכביש ולא לסטות לשוליים ולהתנגש באוטובוס חונה שם, נוצרת ראייה לכאורית להוכחת רשלנותו של הנאשם ואז "מעתה עברה חובת ההוכחה לנאשם".

(ראה רע"פ 1713/93 בוקובזה נ. מ"י (תקדין עליון כרך 93 (2) 1368).

ראה גם ע"פ (ב"ש) 7337/02 מרציאנו נ' מ"י בו נקבע :

"ביהמ"ש קמא (לערכאות נמוכות)  הדגיש כי על הנוסע בנתיב המנוגד לכיוון נסיעתו מוטלת חובה להזים את חזקת הרשלנות... הממצאים העובדתיים המשפטיים שנקבעו ע"י ביהמ"ש קמא משתלבים יפה בבסיס המסקנה אליה הגיע.

ראה גם : רע"פ 6368/02 אלקיים נ. מ"י מאת כב' השופטת דורנר :-

"אין מנוס מן המסקנה כי המבקש לא עמד בנטל להפריך את "כלל הדרך" שעל פיו חזקה על נהג הסוטה ממסלול נסיעתו כי עשה כן מתוך התרשלות... הרשעת המבקש יסודה בכך שהמבקש לא הציג ראיות מהימנות להפרכת ההנחה העובדתית המבוססת על ניסיון החיים כי סטייתו ממסלול נסיעתו נבעה מהתרשלות. (רע"פ 6368/02 אלקיים נ. מ"י כב' השופטת דורנר מיום 2.9.02)

הנאשם טוען כי סטייתו ימינה נגרמה על ידי רכב האלמוני שעקף אותו מצד שמאל.

כפי שצוין לעיל, עדותו של נהג האוטובוס הייתה מהימנה על בית המשפט. אני מקבל את עדותו כי רכבו של הנאשם היה בודד כאשר סטה ימינה והתנגש באוטובוס. גם מילותיו במהלך השחזור כי "אולי לא שם לב למכוניות נוספות" אינן משנות דבר. יש לראות את כל מכלול השיחזור, בו עמד על כך מספר פעמים שרכב הנאשם היה בודד בעת הסטייה וכי תשובתו בחקירה נגדית (עמ' 20) מקובלת עליי בהחלט.

אני דוחה מכל וכל הטענה כאילו הנהג הבחין ברכב הנאשם רק לאחר שרכבו התנגש באוטובוס

. קביעה זו מחוזקת מצפייה בסרט השחזור המראה את מרחק הרב מהעקומה עד למקום התאונה, מצב שדה הראיה דרך המראה השמאלית.

לא נמצא כל בסיס או ראיה כי עד זה שיקר או ניסה לטפול אשמה על הנאשם באחריות לתאונה.

מאידך, הממצאים של הבוחן מבחינת הנזקים ואופן ההתנגשות באוטובוס מצביעים על פגיעה ישרה בסטייה מתונה בקו ישר לעבר השוליים ולא סטייה חדה שהינה פעולה אינסטינקטיבית הנעשית ב-"דוחק השעה" כדי למנוע מצב מסוכן.

יתכן ויכולתי לסיים בכך את הכרעת דין זו, אבל עלי להוסיף כי גם אם יתכן שבשלב כלשהו אכן נעקף הנאשם ע"י רכב אלמוני אין ראיה כי עקיפה זו גרמה או הייתה צריכה לגרום לסטייתו של הנאשם. אין במעבר של רכב אחר משמאלו של הנאשם כדי להביא לסטייה הממושכת לכיוון האוטובוס שהנאשם ראה בעוד מועד כי שעמד על השוליים.

הנאשם מסר שתי הודעות בחקירתו כאמור. בשתיהן הוא תיאר כי רכב העוקף "נצמד" אליו. רק בשלב ש/ת בעמ' 3 (ת/6) מסר כי "החלה לחתוך אותי..." ואילו בעדותו בבית המשפט העיד כי "נכנס למסלול בצורה חדה" והמשיך במהירות גבוהה..."

לדעתי, יש לתת למלים אלו את משמעותן הרגילות ואין המשמעות הרגילה של המלים "נצמד אלי", מצביעות בהכרח כי "חתך" אותו ואין לקבל את הטענה כי אין הבדל בין אם הוא חתך אותו "בצורה חדה" או "מתונה", כפי שמנסה הנאשם לטעון (עמ' 23).

הנאשם גם אינו מסוגל לומר מתי בדיוק הבחין הנאשם ברכב העוקף האלמוני וגם לא היה מסוגל לתת תיאור מלא יותר של רכב זה.

מצב זה יחד עם תשובתו "ראיתי מן מבזק עובר לידי" (עמ' 24) מצביעות – לדעתי – כי הנאשם לא כל כך הבחין ברכב זה, אם אכן היה בכלל , וזה אולי מקור הבעיה מבחינת הנאשם.

אלא במצב עניינים זה, כאשר אני מוצא כי הוכח כי הנאשם אכן סטה ימינה ממסלול נסיעתו והיה נמצא מעבר לשולים, שזה מקום שאינו מיועד לנסיעת כלי רכב, אין בית המשפט צריך להגיע לקביעה חד משמעית בעניין הסיבה להימצאותו של רכבו בשוליים.

מכל המובא לעיל, לא הצליח הנאשם להוכיח תשתית ראיות מספיקה לביסוס טענתו כי פעל מתוך "דוחק השעה" וכי הסטייה הייתה פעולה אינסטינקטיבית סבירה בנסיבות העניין.

לסיכום:

נוכח קביעתי - כי אני מוצא שמוכח כי בעת הסטייה לעבר האוטובוס, הוא היה בודד בכביש וכי לא הייתה סביבה לסטייתו, שלא הייתה חדה אלא מתונה ולא הצליח הנאשם להוכיח כי פעל מתוך דוחק ומצוקה, אני קובע שהתביעה הוכיחה בדרגה המספיקה לשם הרשעה בפלילים את רשלנותו של הנאשם כפי שנטען בכתב האישום ואני מרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו בתיק זה.




כל הזכויות שמורות לעופר חורש. אין להעתיק, לצטט או לעשות שום שימוש ללא אישור בכתב מבעל הזכויות Copyright 2015 ©

מפת אתר | נהיגה בשכרות | ביטול דו"חות תנועה | שלילת רשיון | עורך דין תעבורה

 

 
dooble קידום אתרים