Русский


צור קשר עכשיו!

הזינו את הפרטים וניצור קשר בהקדם

עו"ד עופר חורש

 

עורך דין תעבורה עופר חורש

 

עקבו אחרינו

עקבו אחרינו בפייסבוק עקבו אחרינו בגוגל+

עופר מזכה נהג מונית שפגע ברוכב קטנוע ובביתו

בבית המשפט המחוזי                                                ע"פ 05/   תיק בימ"ש ת.ד. 12813/03

בת"א                                                                                          גזר דין מיום 3/5/05                      

 

 

 

המערער:        אסרף יעקב ת.ז. 6764541/6

                     ע"י ב"כ עו"ד עופר חורש

 

 

 

-   נ  ג   ד   -

 

 

המאשימה:  מדינת ישראל

 

 

 

                       ערעור לעניין הכרעת הדין ולעונש

 

א. רקע עובדתי

  1. המערער הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של פתיחת דלת בחוסר זהירות וגרם חבלה של ממש, עבירה על תקנה 80 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה התשכ"א 1961.

 

  1. על המערער נגזרו פסילת רישיון הנהיגה למשך 3 חודשים, פסילת רישיון הנהיגה למשך 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים וכן קנס כספי בסך 1500 ₪.

 

  1. המערער החנה את רכבו ברחוב בית אל, הביט במראות הרכב ומשלא ראה רכב מתקרב החל בפתיחת דלת קדמית שמאלית, או אז, הופיע הנהג המעורב רכוב על קטנוע ומרכיב את בתו בת הארבע, פגע בדלת רכב הנאשם, איבד שליטה על הקטנוע, פגע בכנף שמאל של הרכב ונפל ארצה.

 

  1. המערער טען, כי הנהג המעורב אשר רכב על קטנועו ברחוב בית אל בכיוון ההפוך לכיוון נסיעת רכב הנאשם, כאשר  רחוב בית אל מופרד ע"י שטח הפרדה בין נתיבי הנסיעה לכל כיוון, התקדם הרוכב המעורב אל עבר פניה שמאלה המאפשרת ביצוע פרסה והגעה לנתיב בכיוון עמידת רכב הנאשם, ביצע פניה רחבה שמאלה שכן רצה לאחר מכן לפנות ימינה, או אז נצמד עם קטנועו לרכב הנאשם אשר לא יכול היה להבחין ברוכב, או אז, אם עקב הסטת כידון הקטנוע ע"י בתו הקטנה של הנהג המעורב או אם עקב פניה מהירה וחסרת אחריות, פגע כידון הקטנוע בדלת רכבו של הנאשם וגרם לתאונה.

 

  1. ביהמ"ש קמא, קבע כדלקמן:

א.    הנאשם חנה במקום בו מותר היה לו לחנות (עמ' 41 ש' 1,2 ).

ב.     התאונה התרחשה ברח' בית אל בסמוך לצומת עם רחוב הצנחנים (עמ' 32 ש' 24).

ג.      רכב הנאשם חנה 15 מ' לערך מצומת הצנחנים בית אל (עמ' 34 ש' 9).

ד.     המעורב (רוכב הקטנוע) התרשל ברשלנות רבתי לאמור:"רשלנותו של המעורב מדהימה בחומרתה" (עמ' 34 ש' 17,18).

ה.    המעורב פנה משמאל לימין בניגוד לתקנה 43 (ב) לתקנות התעבורה.

ו.      בכיוון נסיעת המעורב לא היה תמרור ב -36 או 37 (עמ' 36 ש' 10).

ז.      בכיוון נסיעת המעורב טרם הפניה קו עצירה מחוק (עמ' 36 ש' 12).

 

  1. ביהמ"ש קמא, יחס לנאשם רשלנות, שכן לדידו, צריך היה הנאשם לצפות התנהגותו של הנהג המעורב.

 

  1. המערער יטען, כי טעה ביהמ"ש קמא בהחלטתו, שכן הנאשם לא יכול היה לראות את המעורב גם כשהביט במראה השמאלית או הפנימית שכן, כפי שקבע ביהמ"ש קמא, מכיוון הגעת המעורב לא היה תמרור או קו עצירה, לפיכך נכון היה להניח לטובת הנאשם, שהמעורב הגיע בנסיעה רצופה, לפיכך, לא יכול היה הנאשם לראות את המעורב מתקרב.

 

  1. זאת ועוד, טעה ביהמ"ש קמא, שכן כפי שנקבע, המעורב ביצע פניה רחבה, משמאל לימין בקשת רחבה, ברי, כי בפניה זו המנוגדת לחוק כפי שקבע ביהמ"ש קמא, יש בכדי למנוע מהנאשם (שפתח דלת) להבחין במעורב (רוכב הקטנוע).

 

  1. טעה ביהמ"ש קמא, בכך שלמרות קביעתו בהכרעת הדין שרשלנותו של המעורב (רוכב הקטנוע) " מדהימה בחומרתה", בחר שלא לזכות את הנאשם ולו מחמת ניתוק קשר סיבתי עקב התנהגות המעורב, ביהמ"ש קמא, גם בגזר הדין קובע " כפי שציינתי בהכרעת הדין רוכב הקטנוע התרשל רשלנות רבתי" (עמ' 43 ש' 20), כלום אין בקביעות אלו כדי להביא לזיכוי הנאשם, כאשר מדובר במשפט פלילי, וזאת לכל הפחות מחמת הספק?

 

  1. ביהמ"ש קמא, בהכרעת הדין מביא כדוגמה מקרה שנדון בע"פ (מחוזי ב"ש) 7080/02 מ"י נ' בן שימול, ומציין כי פסה"ד מהווה דוגמה למקרה לפיו רשלנות גבוהה של הנהג המעורב אינה מביאה לזיכוי. ברם, במקרה זה כן זוכה הנהג, המדובר היה בערעור של המדינה על זיכוי הנהג, ערעור אשר נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי, בטעות זו יש כדי להסביר מדוע טעה ביהמ"ש קמא בהשקפתו בקשר לניתוק הקשר הסיבתי במקרה נשוא הערעור.

 

  1. טעה ביהמ"ש קמא, כאשר לא קבע ממצא בקשר למיקום בתו של נהג הקטנוע, נהג הקטנוע ציין בעדותו כי בתו הקטנה ישבה מאחור, ואישר כי עקב משקלו (128 ק"ג) בתובת הארבע, לא יכולה הייתה להחזיקו (עמ' 11 ש' 1-4 לפרוטוקול), הווה אומר כי סברת ההגנה, לפיה בתו של המעורב נמצאה בין הכידון לנהג בכדי שתוכל להיות מאובטחת, הנה סברה סבירה ביותר, ולפיכך לא מן הנמנע כי עת ביצע המעורב את הפניה הרחבה הוסט כידון הרכב ע"י הילדה מה שגרם למעורב לסטות לעבר רכב הנאשם, ביהמ"ש קמא, לא שולל או מאשר סברה זו אלא משאירה בצריך עיון, למרות שהמדובר במשפט פלילי, וכאשר מדובר בסברה שיש בה ממש, יש בכך כדי לעורר לכל הפחות ספק סביר בקשר לאשמתו של הנאשם בהתרחשות התאונה.

 

  1. טעה ביהמ"ש קמא, כאשר ייחס לנאשם חובת זהירות מוגברת וזאת מכיוון שמדובר בנהג מונית מקצועי, המחוקק ובתי המשפט הם אלו אשר התוו את רמת הזהירות הנדרשת מכלל אוכלוסיית הנהגים, תקנות התעבורה ופקודת התעבורה מחייבות ברמת זהירות את כלל הנהגים ולא ייתכן להפריד את האחריות כלפי נהג זה או אחר, לפיכך קביעת ביהמ"ש קמא בעמ' 35 ש' 22-24) בטעות יסודה.

 

  1. טעה ביהמ"ש קמא, באשר קיבל את טענות התביעה כאשר לרובן אין תימוכין בחומר הראיות, מיקום רכב הנאשם מוטל בספק וזאת משום שבסמוך למועד התאונה לא הגיע בוחן משטרתי למקום, נזקי הרכבים ונזקי הקטנוע בלבד לא ידועים פרט למזכר של שוטר וזאת כיוון שבוחן תנועה לא בחן את נזקי הרכבים בסמוך לאירוע התאונה, בכתב האישום טעתה התביעה בקשר למיקום התאונה וציינה כי התאונה התרחשה ברחוב הצנחנים כאשר הלכה למעשה התרחשה התאונה ברחוב בית אל, בכל האמור, היה כדי להעמיד את גרסת המאשימה בספק.

 

  1. ביהמ"ש מקבל את גרסת המעורב (רוכב הקטנוע)  בחלקה, כאשר הלכה למעשה המעורב נמצא דובר שקר כאשר טען כי בכיוון נסיעתו היה מוצב תמרור המחייב מתן זכות קדימה, וביהמ"ש קבע כי לא היה מוצב בכיוון נסיעתו תמרור, אמירת המעורב בהקשר זה נועדה בכדי להציג מצג לפיו כיוון שהמעורב נאלץ לעצור, הרי שלא ייתכן והגיע במהירות גבוהה, הלכה למעשה, כאמור, קבע ביהמ"ש קמא כי לא היה מוצב תמרור בכיוון המעורב, לפיכך היה על ביהמ"ש להניח לטובת הנאשם הנחה לפיה המעורב הגיע במהירות גבוהה משטען, דבר הגורם לתאונה להיות תאונה בלתי נמנעת מבחינת הנאשם.
  2. 15.  , השאלה מהיכן הגיע המעורב (רוכב הקטנוע) והאם ניתן היה כלל למנוע את התרחשות התאונה גם אם המערער היה פועל כדבעי לא הועלתה , והרי זו שאלה חשובה שיש כדי לשלול קשר סיבתי משפטי בין התרחשות התאונה לבין הפעולות אותן ביצע המערער לעניין זה ראה   בר"ע 308/83 יצחק בראון נ' מ"י

שם קבע ביהמ"ש העליון כב' השופטים ש. לוין , נתניהו וגולדברג כי:

" צודק המערער (נהג הרכב) כי לא הוכח שהתאונה היתה נמנעת אילו לא התרשל. הראיות שהובאו במשפט היו קלושות ביותר, בימ"ש השלום קבע על יסוד עדות המערער כי נסע במהירות שבין 20-30 קמ"ש, ואין יודעים באיזו מהירות חצתה המנוחה את הכביש, אם בהליכה רגילה, הליכה מהירה או בריצה. התביעה לא חקרה את הבוחן לגבי השאלה אם יכלה התאונה להימנע אלמלא התרשל המערער בהביטו ימינה. בנסיבות אלה הכל מודים שהשאלות הן עניין שבהערכה ומבוססות על ממצאים שלא תמיד ניתן להסיק מהם במידה מכרעת נסיבותיו של המקרה הקונקרטי. מדובר במקרה גבול ובהעדר ראיות ונתונים מדויקים זכאי המערער להנות מן הספק כאמור."

תקציר סביר ביהמ"ש העליון, כרך כ"ב- 24, 390

 

  1. ביהמ"ש המחוזי בת"א בע"פ  070608/04 אשר מור נגד מדינת ישראל, (טרם פורסם), זיכה נהג משאית מאישום של גרם מוות ברשלנות זאת באומרו כי השאלה אם ראה את המנוחה אם לאו היא לא השאלה העיקרית אלא השאלה, אם אכן היה רואה הנהג את המנוחה האם אז היה ביכולתו למנוע את התרחשות התאונה, כב' השופט ז. המר כותב כדלקמן:

"הכרעת הדין דנה אך בשאלה אם יכול היה המערער לראות את המנוחה כאשר הלכה על המדרכה שמימינו וכאשר חצתה את הכביש (הצדדים אכן הקדישו לסוגיה זו מאמץ רב). בית משפט קמא השיב על כך בחיוב, הוסיף וציין כי אפילו אם היה "שטח מת" כלשהו, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה שהמערער התרשל, משום שלא הבחין במנוחה ולא הקדיש תשומת לב למדרכה שמימינו. 

אומר כבר עתה, כי אני מסכים עם המסקנה לפיה התרשל המערער משלא הבחין במנוחה כשהיא יורדת מן המדרכה אל הכביש. הוא יכול וצריך היה להבחין בה, ובכך לא יכול להיות, לדעתי, שום ספק.

          עדיין יש לבדוק את הטענה – שלא נבדקה על-ידי בית משפט קמא – אם התאונה היתה בלתי נמנעת."

ובהמשך

"סיכומו של דבר, אני סבור שמכלול הנתונים והראיות מצביע על היותה של התאונה בלתי נמנעת (למרות רשלנותו של המערער) – ולפחות קיים ספק סביר אם התאונה היתה נמנעת, ספק סביר, ממנו רשאי המערער ליהנות.

 

דעתי היא, איפוא, שיש לזכות את המערער מן העבירה של גרימת מוות ברשלנות – מחמת הספק."

כאמור המערער בפסק הדין זוכה מעבירה של גרם מוות ברשלנות והורשע בסעיף של נהיגה ללא זהירות.

 

  1. גם אם המערער פתח את דלת רכבו אין בעובדה זו בכדי להצביע באופן אוטומטי על רשלנות, וזאת בניגוד לקביעתו של ביהמ"ש קמא, שכן  כבר נקבע על ידי ביהמ"ש העליון כי עבירה על חיקוק אינה בהכרח מעידה על רשלנות ואין להסיק בצורה אוטומטית חזקת רשלנות, כפי שעשה ביהמ"ש קמא רק משום פתח את הדלת, מן הראוי היה לבדוק האם התאונה יכולה הייתה להימנע מבחינתו של המערער במידה וזה האחרון היה בקטנוע כאשר יכול היה לעשות כן, לעניין זה ראה ע"פ  85/84 דני בן שמואל ליכטנשטיין נגד מדינת ישראל,  פ"ד מ (3), 141

 

"בדברנו על סטנדרט הזהירות הנקבע בחיקוק, שניתן לאמצו כקנה מידה להתנהגותו של האדם הסביר, מקבלים אנו כנקודת מוצא, כי על-פי פירושו של החיקוק ומתוך שיקולי מדיניות משפטית, מטרתה של החובה שהוא מטיל היא להגן על אדם מסוגו של הנפגע או אף על כלל הציבור מפני נזק מסוג זה שאירע לו (ראה ע"א 15[ 245/81] והאסמכתאות המובאות שם). אך טרם ניתנה בכך הדעת לשאלה, מה הזהירות הסבירה הנדרשת בנסיבות המקרה הנדון, ואם הפוגע צריך היה לצפות, שאם יסטה ממנה, יגרום לפגיעה מסוג זה שאירעה. זה מקומה הנכון של השאלה שהצבו לנו - מתי יאמץ בית המשפט את סטנדרט ההתנהגות הכללי שנקבע בחיקוק ואשר איננו מתחשב באלה. הסטנדרט שנקבע בחיקוק אינו משקף ואינו יכול לשקף את רמת ההתנהגות

הסבירה המוכתבת על-פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. יש שהסטנדרט הנדרש בחיקוק מחמיר, ויש שהוא מקל עם רמת ההתנהגות הסבירה במקרה נתון על-פי נסיבותיו (וראה ע"א 11[ 145/80] הנ"ל, בעמ' 139-137)."

 

  1. לעניין זה ייטען, כי מחדלי התביעה ובעיקר מחדלו של הבוחן המשטרתי בכך שלא ביצע ניסוי שדה ראיה, דבר אשר היה מביא בהכרח לידי כך שלא היה מוגש כלל כתב אישום נגד המערער, התנהלות זו אינה שוללת  מצבים אותם ציין ב"כ המערער מצבים המסתברים לפחות באותה המידה בה הסתברה גרסת התביעה, לפיכך, ומאחר ומדובר במשפט פלילי, הרי שמן הראוי היה לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק, שכן השאלה איננה איזו גרסה מסתברת יותר, אלא האם הסיטואציה אותה העלתה ההגנה מסתברת בנסיבות העניין, אם כן, הרי לנו ספק, ולפיכך דין המערער היה זיכוי  (לעניין זה ראה ע"פ 2518/94 אלימלך נ' מ"י, פ"ד נא(2),481).

 

  1. לעניין העונש, טעה ביהמ"ש קמא כאשר נצא לנכון לפסול את רישיון נהיגתו של המערער, שכן כאשר קבע ביהמ"ש קמא כי התנהגות הנהג המעורב (רוכב הקטנוע) הנה בגדר רשלנות פושעת "מדהימה בחומרתה" ובמקום אחר רשלנות רבתי, הרי שדי בכך היה להביא את ביהמ"ש קמא להשתמש בסמכותו ולא לפסול את המערער שהרי בדיוק למקרים אלו ניתנה בידי ביהמ"ש הסמכות שלא לפסול גם כאשר קיים עונש מינימאלי.

 

  1. המדובר בנהג מונית הנוהג משנת 1974 ובעברו אין תאונות דרכים, למערער 4 ילדים הסמוכים לשולחנו, פרנסת משפחתו של המערער תלויה ברישיון נהיגתו.

 

  1. לאור כל האמור ולאור שיטען, מתבקש ביהמ"ש הנכבד להורות על זיכוי המערער, לחילופין, כיוון שרף הרשלנות נמוך ביותר אם בכלל, לא הייתה הצדקה לפסול את רישיון הנהיגה של המערער.

לוט:

כתב אישום

הכרעת דין

גזר דין

___________

ב"כ          מערער

עופר חורש, עו"ד




כל הזכויות שמורות לעופר חורש. אין להעתיק, לצטט או לעשות שום שימוש ללא אישור בכתב מבעל הזכויות Copyright 2015 ©

מפת אתר | נהיגה בשכרות | ביטול דו"חות תנועה | שלילת רשיון | עורך דין תעבורה

 

 
dooble קידום אתרים