משרד עורכי דין תעבורה

החמרת הענישה נגד נהגים המעורבים בתאונות דרכים קטלניות

לאחרונה קמה סערה ציבורית בעקבות ריבוי תאונות הדרכים הקטלניות, נשמעו קולות רבים הקוראים לבתי המשפט להחמיר עם הנהגים שהורשעו בגרימת תאונת דרכים קטלנית , ולגזור עליהם עונשי מאסר משמעותיים ! שישבו מאחורי סורג ובריח !

הכצעקתה ? האם באמת הפתרון לקטל בדרכים הוא ע"י החמרה עם כל הנהגים אשר נמצאו אשמים בתיקי תאונות דרכים עם נפגעים?

כדי לענות על שאלה זו יש לאבחן בין שתי הגדרות אישום.

1. הראשונה הינה עבירה בה היסוד הנדרש הנו רשלנות , כדי להיות רשלן, די בכך שהנהג ישלח ידו ללחוץ על מתג ההפעלה של המכשיר הנייד שברשותו (טלפון סלולארי) ובאותה שנייה יסיט את צומת ליבו מהכביש לשבריר שנייה ודווקא בזמן זה יפרוץ לכביש הולך רגל והנהג יפגע בו ויגרום למותו .נהג זה ימצא את עצמו על פי רוב מואשם בעבירה של " גרימת מוות ברשלנות ", עבירה שהעונש המקסימאלי בגינה הוא 3 שנות מאסר בפועל, 
2. מאידך נהג שהשתתף במרוץ מכוניות , נהג במהירות מופרזת תוך כדי סיכון מודע לרכוש ונפש לשם שעשוע, איבד שליטה על הרכב , והרג אדם, נהג כזה ימצא עצמו מול אישום 

ב "הריגה", עבירה אשר העונש המקסימאלי בגינה הנו 20 שנות מאסר בפועל. 

עינינו הרואות כי יש הבדל משמעותי ביותר בין שתי העבירות , הבדל זה הנו ההבדל לעניין האפקטיביות של הענישה המחמירה , ודין שתי העבירות צריך להיות שונה בתכלית. 

בהנחה שבית המשפט יטיל עונש של שנתיים מאסר בפועל על הנהג הראשון, (הנהג הרשלן ששלח ידו למכשיר הטלפון) , האם אז ציבור הנהגים יחדל מהושטת ידו אל הסלולארי, סיגריות, מצת, מתג הפעלת מזגן, מתגי מערכת הסטריאו ברכב , וכ"ו . 

מובן כי התשובה שלילית, זה לא ימנע בעתיד מנהגים לבצע פעולות אלו שלכאורה יכולות לסכן אותם ואחרים. 

נתן לומר שבדרך כלל נהג רשלן הוא נהג ביש מזל שנקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, לדוגמא מי מציבור הנהגים לא מצא את עצמו ממתין ברמזור כשהאור לנתיב השמאלי מתחלף לירוק והוא נוסע ישר באור אדום , טעות נכון? טעות נפוצה מאוד שרק במקרה ברוב המקרים מסתיימת ללא פגיעה בגוף או רכוש. 

 טעויות מסוג זה לצערנו גורמות גם לתאונות קטלניות עם נפגעים בנפש. 

עינינו הרואות שבמקרה זה ענישה מחמירה לא תהיה אפקטיווית, שכן רוב הנהגים לא קמים בבוקר במטרה לגרום לתאונת דרכים קטלנית. 

לעומת זאת יש להחמיר עם נהגים שלקחו סיכון מודע לחיי אחרים ולרכושם,  למשל נהגים אשר מתעלמים מקו הפרדה לבן רציף בכביש ועוקפים בכל זאת תוך סיכון חיים של עצמם ושל אחרים. אמנם הנהג אינו חפץ בגרימת תאונה אולם מודע לסכנה ומהמר בחיי אדם. 

נהג כזה היה ויוטל עליו עונש משמעותי יהיה בכך כדי הרתעה לנהגים אחרים, שכן מדובר בהתנהגות עבריינית מסוכנת. 

לסיכום, החמרת הענישה נגד נהגים המעורבים בתאונות דרכים קטלניות צריכה להיעשות. אולם חייבת להיות אבחנה ברורה לגבי מידת אחריותו של הנהג בביצוע העבירה, בין נהגים אשר מואשמים בגרימת מוות ברשלנות לבין נהגים אשר מואשמים בהריגה , כלומר בין אנשים אשר כשלו בטעות אנוש לבין נהגים אשר לקחו סיכון מודע הגובל בעבריינות וכתוצאה ממעשה זה גרמו לתאונת דרכים קטלנית.