תאונת דרכים קטלנית : דברים שרואים מכאן לא רואים משם

• מתברר כי גם כאשר הפרקליטות מגישה כתב אישום המבוסס על עדויות הנחזות כעדויות ברורות ומרשיעות הרשעת נאשם אינה וודאית.

כתב האישום :
כנגד גרשון מסיקה הוגש כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות, לפי כתב האישום אשר הוגש ע"י פרקליטות מחוז המרכז נטען כי  ביום 28/11/02 בשעה 7:20 בבוקר נהג הנאשם ברכבו בכביש אלון מורה איתמר, צומת בית פוריק גרם ל-תאונת דרכים בכך שפגע  בהולך הרגל פלסטינאי בן 90 , אשר חצה את הכביש  מכיוון צפון לכיוון דרום , כתוצאה מהפגיעה נפטר הולך הרגל, לטענת הפרקליטות הנאשם נסע במהירות של 97 קמש במקום 80 המהירות המותרת במקום.

עדויות וממצאים :

• הפרקליטות הסתמכה על עדותם של שלושה חיילים, עדי ראיה,  אשר היו בפעילות מבצעית במחסום הסמוך למקום התרחשות התאונה ונטען כי ראו את התרחשות התאונה, כן הסתמכה הפרקליטות על בוחן משטרתי אש הגיע למקום ולאחר שבחן את הממצאים בשטח הגיע לכלל מסקנה כי לנאשם הייתה האפשרות למנוע את התאונה.

• עם היפתח המשפט , סנגורו של הנאשם עורך הדין עופר חורש כפר באשמה לטענתו, לנאשם לא היה כל סיכוי למנוע את התרחשות התאונה. עם תחילת המשפט הגיעו החיילים להעיד, במהלך עדותם התברר כי שניים מהחיילים כלל לא ראו את התרחשות התאונה אלא הפנו מבטם כששמעו את חריקת הבלמים, החיילים ניסו להעריך את מהירות נסיעת הנאשם אך סתרו אחד את השני בקשר למהירות, יתרה מכך, לא ידעו החיילים לציין את כיווני חציית המנוח.

• החייל השלישי לא יכול היה לשפוך אור על שהתרחש, וכשנחקר נגדית ע"י הסנגור עו"ד עופר חורש, סיפר כי ה-שוטר שחקר אותו כיוון אותו בשאלות כדי שייזכר.

• מטעם הפרקליטות העיד בוחן מטעם ה-משטרה, לפי עדותו ערך מדידות וחישובים שונים לפיהם הגיע למסקנה כי הנאשם יכול היה למנוע את התרחשות התאונה, הבוחן אף ציין כי לא השלים את כל הניסויים בשטח עקב התפרעות שהחלה במקום לאחר התרחשות התאונה.

• הנאשם העיד כי המנוח חצה את ה-כביש מימין לשמאל, סיים את חציית הכביש, לפתע הסתובב המנוח והחל לחזור, לטענת הנאשם הוא לא ציפה להתנהגות זו של המנוח, ומיד החל בבלימה אך למצער לא הצליח למנוע את התרחשות תאונה זאת.

• 
  מטעם הנאשם העיד מומחה אשר סתר חלק מחישובי המומחה, לטענתו בהסתמך על חישובים שעשה, לנאשם לא הייתה האפשרות למנוע את התרחשות תאונה זאת. בסיום העדת העדים טענה הפרקליטות כי יש לקבל את עדות הבוחן המשטרתי ועדות החיילים בקשר למהירות נסיעת הנאשם, לטענת הפרקליטות המנוח חצה משמאל לימין ולפיכך לנאשם היה מספיק זמן לראות את המנוח ואף להספיק לעצור.

• 
  הסנגור עו"ד עופר חורש טען, כי לא ניתן להסתמך על עדות החיילים שכן האחרונים לא ראו את כיוון חציית המנוח, לטענת הסניגור, גרסת הנאשם לפיה המנוח סיים לחצות את הכביש, הסתובב וחזר לכביש, לא נסתרה, עו"ד חורש טען כי העובדה שהבוחן המשטרתי לא ביצע ניסויים עקב המצב הביטחוני צריכה לעמוד לטובת הנאשם ולא לטובת המאשימה.

• 
  שופטת ביהמ"ש לתעבורה ברמלה השופטת רחל טאובר, קיבלה את עמדת הסניגור, השופטת קבעה כי החיילים לא ידעו לציין את כיוון חציית המנוח וכי החיילים סתרו אחד את השני בקשר למהירות נסיעת הנאשם, השופטת ציינה כי העובדה שבחקירת אחד החיילים ה-שוטר כיוון אותו בשאלות הנה בעייתית, השופטת ביקרה את עבודת הבוחן מטעם ה-משטרה באומרה כי "בוחן ה-משטרה מאשר שחשוב לעשות ניסוי בלימה אך לא עשה זאת במקרה זה ויש בכך טעם לפגם בלשון המעטה".

• הכרעת הדין:
  בסופו של דבר קובעת השופטת כי היא מקבלת את גרסת הנאשם וכי גרסתו לא נסתרה, ולכן נקבע כי התנהגות המנוח בכך שהסתובב לפתע והחל לחצות את הכביש שוב הנה התנהגות לא צפויה ולאור הנתונים בתיק קובעת השופטת כי הנאשם לא יכול היה למנוע את התרחשות ה-תאונה ולפיכך זה האחרון לא התרשל ולאור כל אלו זיכתה השופטת את הנאשם.