סעיף 62 לפקודת התעבורה

פקודות התעבורה קובעות הנחיות ותקנות התקפות לגבי כל הנהגים בישראל. הפרק השביעי של הפקודות עוסק בעבירות ועונשין, ומפרט בין היתר כיצד יש להתנהל מול עבירות שונות, בדיקת שכרות ועוד. סעיף 62 לפקודה מתמקד בנהג אשר נוהג בצורה רשלנית ובקלות ראש וקובע כי דינו שנתיים מאסר או קנס כנקבע בסעיף 61 (א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

מהי נהיגה ברשלנות?

שאלה משפטית נוספת העולה מתוך סעיף 62 לפקודת התעבורה היא מהי בדיוק נהיגה ברשלנות. על פי החוק עצמו, נהגים בדרך קלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור, אף אם היא פתוחה מן המהירות המקסימאלית שנקבעה, צפויים לעונשים דומים.

הסעיף לבדו אינו עוזר בהבחנה בין העבירות ולכן יש מקום לפרשנות משפטית. במילים אחרות, לא ניתן לקבוע בצורה טכנית וחד משמעית מתי עבירה מבוצעת עקב רשלנות. יתרה על כך, ההשוואה העיקרית היא בין הסעיף הזה לבין תקנה 21 (ג') שעניינה נהיגה בחוסר זהירות.

המשמעות של סעיף 62

על פי הפקודות, נהיגה רשלנית מוכיחה כי הנהג מתייחס בכובד ראש לחוקי התנועה. הנהיגה נתפסת בתור סכנה לכלל ציבור המשתמשים בדרך ולכן כרוכה בהטלת סנקציות חמורות. מי שמורשע בעבירה לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה חלה לגביו חובת פסילה של שלושה חודשים מינימום. כאשר מוגש כתב אישום נגד נהג בגין עבירה מכל סוג, יש לבדוק היטב את הופעתו של הסעיף ולפעול למען הסרתו. במקרים מתאימים ניתן לבקש להסיר מכתב האישום את הסעיף ולהמירו בתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה.

רצוי להתייעץ עם עורך דין אשר עוסק בתחום התעבורה ומכיר את הפסיקה. התייעצות כזו תמנע עוגמת נפש ופסילת רישיון שלא לצורך. תפקידו של עורך הדין הוא לבדוק באילו מקרים ניתן ורצוי לתקן את כתב האישום, או להגיע להסכמה מול התביעה על החלפת סעיף 62 לפקודת התעבורה בסעיפים פחות חמורים.

מתי מגישים כתב אישום בגין נהיגה ברשלנות?

כמעט בכל תאונת דרכים מגיש התובע המשטרתי אישום על נהיגה ברשלנות. המשטרה נוהגת להחמיר עם הנהגים כחלק ממאמצי ההרתעה, על אף שבפועל לא תמיד יש צורך בסעיפים מן הסוג הזה על מנת למצות את הדין עם הנאשמים. ההבדל בין העבירות אינו גדול מבחינת התנהגות הנהג, אך משמעותי מבחינת הנאשם. הודאה בעבירה של נהיגה ברשלנות או בקלות ראש מובילה כאמור לפסילת המינימום, בעוד נהיגה בחוסר זהירות אינה מחייבת פסילה.

כאשר מדובר על נהג נורמטיבי שמועד באופן חד פעמי עקב חוסר זהירות או אי תשומת לב, נהיגתו לא אמורה להטריד את רשויות האכיפה וגובר הסיכוי להמרת סעיף 62 בתקנה 21. מנגד, נהג מואשם ברשלנות כאשר הוא מבצע עבירה מתמשכת ויש בה כדי להסב נזק לעצמו או למשתמשי הדרך. הבחנה זו רלוונטית הן עבור הנהגים, הן עבור השוטרים והן עבור עורכי הדין העוסקים בתחום התעבורה.