במקרה שלפנינו הוגשו כמה כתבי אישום בגין נהיגה בזמן פסילה בשל צבירת נקודות, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח.

המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שאלת תוקף הפסילה שהוטלה ע"י משרד הרישוי. לטענת המדינה, משרד הרישוי עמד בחובתו להודיע לנאשם על הפסילה כאשר שלח הודעה על כך בדואר רשום בצירוף הודעה על זכאות לשימוע.

 התובעת (משטרת ישראל /המדינה ) טענה כי עפ"י הנוהל במשרד הרישוי, במידה והנהג "שותק" ואינו מנצל את זכות השימוע, נכנסת הפסילה לתוקף באופן אוטומטי, אלה אם כן מצליח הנהג להוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו.

עוד טענה הסנגוריה, כי הנהג ידע שהוא נוהג בשלילה ולמעשה התעלם, שכן שוטר יידע אותו בדבר הפסילה עוד לפני שנתפס אולם הוא לא הפקיד את רשיונו ולא הסדיר את העניין.

מנגד טען הנהג, כי בהודעה על הפסילה, לא מתקיימת חזקת המסירה וכי אמנם הודיע לו שוטר על דבר הפסילה, אולם באותו מעמד לא נאמר לו דבר על זכותו להליך שימוע ועל כן להודעה אין תוקף.

קביעת השופט:

סגן הנשיא, השופט דוד לנדסמן הרשיע את הנהג בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח תקפים, אך זיכה אותו מהאישומים בגין נהיגה בזמן פסילה.

בקביעת השופט נאמר, כי תוכן הודעת הפסילה שנשלחה בדואר רשום וחזרה בציון "לא נדרש", לא הגיע לידיעת הנהג, וכי טרם פגיעה מהותית בחופש התנועה של אדם, יש לוודא ידיעה של ממש באשר לפסילה ואף לאפשר לו שימוע.

בנוסף ציין השופט, כי הנוהל הקיים במשרד הרישוי, לפיו הפסילה נכנסת לתוקף באופן אוטומטי 45 יום לאחר משלוח ההודעה אינו תואם את רוח החוק במדינת ישראל.

לאור זאת קבע השופט, כי נוכח העובדה שהודעת הדואר לא נדרשה, הנהג לא היה מודע לזכות השימוע העומדת לזכותו, והדבר גם לא נאמר לו ע"י השוטר שהודיע לו על שלילת רישיון, לאור כל האמור לעי"ל אין להתייחס אל הנאשם כאל מי שקיבל הודעה מלאה בדבר הפסילה ויודע לגבי אפשרותו לדרוש שימוע.

 לכן שלילת רישיון נהיגה במקרה זה אינה חוקית.

זיכוי

למרות שחומר הראיות מצביע על התנהלות בלתי תקינה וחוסר תום לב מצד הנאשם, אשר היה מודע לכך שפג תוקפו של רשיון הנהיגה ובאירוע השני אף הודה שדבר הפסילה נמסר לו,

 למרות כל זאת אין להתעלם מכך שקיים ספק בדבר היסוד הנפשי של הנאשם, דהיינו – רכיב היידוע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וספק זה בא לטובת הנאשם."