בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ת   —–  נ' מדינת ישראל                                                                                                                                       06 פברואר 2018

תת"ע   ————

לפני כב' השופט רענן בן יוסף

המערער ————– נוכח

נגד

המשיבה:                 מדינת ישראל

 

נוכחים:

המערער ובא כוחו ע"ד עו"ד יורם פאוור

ב"כ המשיבה ע"י עו"ד נועם שביט 

פרוטוקול

עו"ד פאוור: בעבירה שכזו הצגנו גם אישור רפואי. אני חושב שבעבירה כזו שהיא גוזרת עליו שנתיים פסילה, אבל עדיין הבן אדם היה חולה, צריך לאפשר לו את יומו בבית המשפט.

המערער: היה לי חום וכאבי גרון. לשאלת בית המשפט למה הלכתי לרופא ילדים? אני משיב שזה רופא המשפחה שלי.

עו"ד פאוור: מעבר לזה שבית המשפט שופט בהעדר צריך לקרוא. ביקשנו לבטל הוא לא ביטל.

עו"ד שביט: לשאלת ביהמ"ש איך ביהמ"ש יכול להרשיע שכתב האישום אומר שנסעת 255 מיקרו גרם אלכוהול כאשור אסור לנסוע יותר מ-240? אני משיב: דבר ראשון הזמנה לדיון מייחסים שהנ"ל שייך לאוכלוסיה מיוחדת. אני לא אומר שכתב הדיון תקין מבחינת הצורנית שלו. הוא מגלה עבירה. ברגע שיש את הוראת החיקוק שהוא מאושם בה ויש עובדות כתב האישום, יש את גילוי של הנהג תאריך לידה. נכון זה לא היה בבית משפט קמא.

עו"ד פאוור: המערער עובד במיזוג אויר. לשאלת ביהמ"ש כאשר לעמדתנו במידה ויתקבל הערעור שיפסקו הוצאות, אנחנו מסכימים מחוסר ברירה ומבקשים שזה יהיה מתון.

המערער: אני רק עכשיו התחלתי לפני שלושה חודשים. אני מתקין. אני שכיר, לא נשוי.

 

פסק דין:

נגד המערער הוגש כתב אישום על נהיגה בשכרות על כך שביום 17.11.17 בסמוך לשעה 03:40 נהג מכונית בכביש 20 כאשר בכל ליטר אויר נשוף מריאותיו מצויים היו 205 מיקרו גרם אלכוהול, עוד אומר כתב האישום שאותו ריכוז של 205 מיקרו גרם אלכוהול עולה על ריכוז של 240 מיקרו גרם שנקבע בתקנות. על פניו ברור שכתב אישום כזה אינו מגלה עבירה, וזה כתב אישום שהיה בפני ביהמ"ש קמא.

נכון סעיף 64 ב' (א) 3 (א) (ב ) כתוב שמי שהוא נוהג שטרם מלאו לו 24 שנים הוא שיכור כאשר הוא נוהג כאש בכל ליטר אויר נשוף כראותיו יותר מ-50 גרם אלכוהול, אבל כל זה כתוב בחוק ולא היה בכתב האישום, משכך כאמור כתב האישום לא גילה עבירה.

יכולה היתה התביעה להודיע על פי סעיף 91 לחסד"פ (נוסח משולב) תשמ"ב- 1982 לבית המשפט על תיקון כתב האישום ובית המשפט על פי הסיפא לאותו סעיף היה חייב ככתוב "בית המשפט ימציא העתק מן ההודעה לנאשם" לתקן את כתב האישום ואם לא היה מגיע המערער לבית המשפט יכול היה בית המשפט לשפוט אותו בהעדרו משום ש"התירוץ" לאי התייצבותו לא מחזיק מים.

אבל כאשר אפילו בבית משפט טרם הכרעת הדין לא אמרה התביעה לבית המשפט שהיא מבקשת לתקן את כתב האישום או מודיעה על תיקון כאמור לפי סעיף 91, הרי שהכרעת הדין ניתנה על כתב אישום שאינו מגלה עבירה, לכן יש לבטלו.

בנסיבות שהמערער כלל לא התייצב לבית המשפט והנימוק שנתן הוא תעודת רופא שאינה מגלה דבר, וניתנה אחרי ימים ארוכים על ידי רופא ילדים, יש הצדקה לחייב את המערער לשלם הוצאות של 1,000 ש"ח שישולמו תוך 30 ימים בבית משפט קמא.

מאליו ברור שעם ביטול פסק הדין, גם גזר הדין על כל רכיביו בטל.

ניתנה הודעה היום כ"א שבט תשע"ח, 06/02/2018 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט 

לצפייה בערעור